<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תשנ"ח</h1>
<h2>דף נא:</h2>
השיב עוד בפדיון הבן שיכול לומר הילך חמש סלעים בפדיון בני על מנת שתחזירם לי משום דכל האומר על מנת כאומר מעכשו דמי [גיטין ע"ד ע"א], וכדאמרינן בפרק קמא דקידושין [ו' ע"ב] אמר רבא במכר לא קנה באשה אינה מקודשת בבכור אינו פדוי והאמר רבא מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ואסיקנא בכולהו קני לבר מאשה גזירה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין. ודוקא בעל מנת משום דהאומר על מנת כאומר מעכשו דמי אבל באומר הילך חמש סלעים בפדיון בני ואתה תחזירם לי אין בנו פדוי וכן כל כיוצא בזה אינו פדוי, ואם לא אמר מידי אלא שדעתו שיחזירם לו כלם או מקצתן ולולי זה לא היה נותן לכהן אפילו [לא] החזיר לו הכהן אין בנו פדוי כדגרסינן בבכורות [נ"א ע"ב] רבי חנינא הוה רגיל דשקיל ומהדר חזייה לההוא גברא דקא אזיל ואתי קמיה אמר ליה לא גמרת ויהבת מדעם ביש עבדת הילכך אין בנך פדוי. ואין רשאי לקבל הכהן מה שאין שוה חמש סלעים אלא אם כן הוא אדם חשוב שאנו חושבין בו שאם צריך לאותו דבר היה נותן בו עד כדי סך זה כטלית נאה לתלמיד חכם וכדאיתא בפ"ק דקידושין [ח' ע"א] ומשום דמצי למימר לדידי שוה. ואם שוה חמש סלעים אינו צריך שומא ואם אינו שוה אע"פ שהוא שוה לכהן כמו שאמרנו צריך שומא, כיצד לא יאמר זה לפדיון בני אלא זה בחמש סלעים לפדיון בני כדאיתא נמי התם. ולענין כמה עולה הפדיון ממטבע ברצלוני"ש שיהיה שוה חמש סלעים, הנה כל שקל האמור בתורה הוא כסף צורי וכן בבכורות [מ"ט ע"ב] חמש סלעים של מנה צורי ויש בסלע ארבעה דינרים כסף ואם כן לדעת הגאונים ז"ל משקל הדינר שלש ארגינץ כסף ונמצאו חמש סלעים שהם ששים ארגינץ והם זקוק כסף פחות רביע אוקיא.
ואבי הבן מברך שתי ברכות על פדיון הבן ושהחיינו [פסחים קכ"א ע"ב] ונותן חמש סלעים לכהן ומברך על הכוס בפ"ה ועל הריח בורא עצי בשמים. ועוד מברך אשר קדש עובר במעי אמו ולארבעים יום חלק איבריו מאתים וארבעים ושמנה איברים ואחר כך נפח בו נשמה שנאמר [בראשית ב'] ויפח באפיו נשמת חיים עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידים סוככו כדכתיב [איוב י'] עור ובשר תלבשני ובעצמות וגידים תסוככני וצוה לו מאכל ומשתה דבש וחלב להתענג וזמן לו שני מלאכים לשמרו בתוך מעי אמו כדכתב חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי, אביו אומר זה בני בכורי הוא ואני מוזהר לפדותו שנאמר [שמות ל"ד] כל בכור בניך תפדה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שכשם שזכית אתה לפדותו תזכה להכניסו לתורה ולחופה ולמעשים טובים ברוך אתה ה' מקדש בכורי ישראל לפדיונם. ונוטל הכהן הכספים ומעבירם על ראש הבן ויאמר זה תחת זה זה חלוף זה יצא זה לפדיון ונכנס הבן לחיים ולתורה וליראת שמים ונותן הכהן ידו על ראש הבן ומברכו כגון יברכך ה' וישמרך [במדבר ו'] ואורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך וכיוצא באלו, זה כתב רבינו חננאל ז"ל בפירוש החומש בפרשת שופטים. ויש מוסיפין במקום שאומר האב, ואמו אומרת זה בני בכורי שבו פתח הקדוש ברוך הוא דלתי בטני חמשה סלעים נתחייבנו ליתן לכהן לפדותו ממנו שכך הוא גזרת המלך שנאמר [במדבר י"ח] אך פדה תפדה את בכור האדם וכתב ופדויו מבן חדש תפדה כשם שהכנסתו לפדיון הבן וכו' וכן נמצא בהלכות הרמב"ן [פרק שמיני], ואין עכוב בין לשון זה ללשון ראשון כי לא מצינו לא זה ולא זה בגמרא עד שנצטרך להכריע ביניהם איש הישר בעיניו יבחר לעצמו.
